Changemaker in Rare: Jeremy E. Lankford, M.D.
To truly understand the intricacies of a rare disease, it takes a rare type of doctor. Get to know the specialists who are at the forefront of rare disease research with our series, Changemakers in Rare.
ד"ר ג'רמי א. לנקפורד, נוירולוג ילדים
בגיל ארבע בלבד, ג'רמי לנקפורד כבר ידע שהוא רוצה להיות נוירולוג. כיום, החלום הזה התגשם, אבל מה שהופך את המציאות הזו למתוקה עוד יותר עבור הרופא הוותיק כיום הוא שהמומחיות שלו מתמקדת בשיפור חייהם של ילדים בדיוק כמו הגרסה הצעירה של עצמו. ד"ר לנקפורד הוא המנהל לשעבר של תוכנית ההתמחות בנוירולוגיה של ילדים ב-UT Health Houston, שם הוא מתמחה באפילפסיה ילדים. הוא גם מטפל בחולים ביחידות נוירולוגיה של ילדים ואפילפסיה ילדים בבית החולים לילדים ממוריאל הרמן הסמוך ביוסטון. המשיכו לקרוא כדי לגלות מה הופך את ד"ר לנקפורד לנלהב במיוחד מנוירולוגיה של ילדים, ומה נותן לו אופטימיות כשהוא מסתכל על עתיד המחלות הנדירות.
שאלות ותשובות עם ג'רמי אי. לנקפורד
מה הוביל אותך לעסוק בתחום הלימודים שלך?
בהתחלה, העניין שלי בנוירולוגיה הגיע מאמא שלי. היא הייתה חולה בטרשת נפוצה, והיא מספרת לי שכשהייתי בת ארבע, אמרתי לה שאני רוצה להיות נוירולוגית כשאגדל. שנים רבות לאחר מכן גיליתי שיש דבר כזה נוירולוגיה של ילדים, וזה פשוט התאים לי בצורה מושלמת. אני אוהבת להיות סביב ילדים, אני אוהבת לעזור למשפחות, ולכן נוירולוגיה של ילדים הייתה באמת התחום שאליו אני פונה כל חיי. באשר לאפילפסיה: אפילפסיה מביאה איכשהו הזדמנות לריפוי בנוירולוגיה. וריפוי הוא משהו שאנחנו לא יכולים לומר הרבה בנוירולוגיה, או ברפואה באופן כללי. ולכן, להיות נוירולוגית ילדים, לראות אפילפסיה, לראות את ההזדמנות לריפוי, ולראות את המסירות שלי לחולים, באמת לא הייתה דרך אחרת ללכת.
מה לדעתך החלק הכי מתגמל בעבודתך?
אני ממש נהנה לעבוד עם המטופלים: הדרך שבה הם מסתכלים על החיים, הדרך שבה הם מסתכלים על המחלות שלהם, הדרך שבה הם לפעמים שוכחים את המגבלות שלהם - אני חושב שזה ממש מועיל. וגם המשפחות. אתם יודעים, אנחנו רואים הרבה מטופלים שהיו במספר מרכזים שונים, שראו מספר רופאים שונים ולא הגיעו לאבחון או שאין להם תוכנית טובה. היכולת לספק משהו למשפחה הזו, גם אם זה לא בסופו של דבר תרופה או משהו שאנחנו באמת רוצים, היכולת להוביל בכל דרך שהיא ולסייע בכל דרך שהיא, אני חושב שזה החלק הכי מתגמל.
לאן אתה רואה את התפתחות מחקר המחלות הנדירות בשנים הקרובות?
אני חושב שתראו שילוב אמיתי של מדעי ההנדסה עם מדעי הרפואה. כבר ראיתם את זה באופן שבו אנו מעריכים מחלות, ואני חושב שתראו את זה הרבה יותר בצד הניהולי: איך אנחנו מספקים תרופות, תרופות לטווח ארוך, ומספקים מכשירים מכניים ספציפיים שעוזרים למטופלים להשתמש בהיבטים מסוימים של גופם שחשבנו שהם לא יכולים להשתמש בהם יותר. אני באמת חושב שהנדסה תהיה קשורה קשר הדוק להתקדמות הרפואית, ושם נעשה את הצעדים הגדולים ביותר שלנו.
כמנהל/ת התמחות לשעבר וכקלינאי/ת ותיק/ה, עברת לאחרונה לתחום המחקר. איך אתה/את מרגיש/ה לגבי תפקידך בזרוע המחקר?
אני חושב שמחקר הוא בעצם רק לתאר לאנשים את מה שאתם רואים מדי יום. התפקיד שלנו הוא לחנך כמה שיותר על מה שאנחנו רואים, ומה שאנחנו עושים, וכשאנחנו מחנכים, אנחנו יכולים להתקדם. ישנם היבטים מסוימים כחוקר, כקלינאי, שאני נחשף אליהם הרבה, אבל יש כאלה שאני לא. ולכן ככל שאני יכול לספר לאחרים על מה שאני עושה - אולי אני יכול לעורר את תשומת ליבו של מישהו אחר, או אולי יש משהו שהם יכולים לעשות, ואנחנו יכולים להתאחד - ועם שיתופי הפעולה האלה, אני חושב, זה המקום שבו תראו את ההתקדמות הגדולה ביותר.
